אני בחורה בת 27 שאמא שלה חולה במחלה הארורה.... אנחנו כרגע אחרי השתלת מח עצם שהצליחה... תודה לאל. אבל זה פשוט לא נגמר... אחרי חודש וחצי אמא שלי לא יכולה ללכת ולא יכולה לאכול והרופאים מנבאים לפחות עוד חודש בשיקום. אין לי כוחות יותר להתמודד ולהראות חזקה.אני עצרתי את כל החיים שלי (עבודה\לימודים\זוגיות) כדי לשהות בבית חולים איתה ביחד. אחרי חודש וחצי שאני ישנה כל לילה בבית חולים אני בשלבים של שבירה נפשית ופיזית.במהלך החודש האחרון אני לא ישנה לילה אחד כמו שצריך ושלא נדבר על לילה רצוף.כל רגע שאמא ישנה אני נשכבת במיטה ומנסה לעצום מעט את העיניים כדי לצבור כוחות.במהלך החודש האחרון אני אוכלת רק ג'אנק פוד (שעולה הרבה כסף) ויש ימים שאני פשוט לא אוכלת כי אין לי זמן.במהלך החודש האחרון אני לא עשיתי מקלחת כמו שצריך.מתי שאני כן בעבודה אז אני לא מתפקדת כמו שצריך וזה מורגש.הרופאה התקשרה אליי מלפני חודש להגיע אליה בגלל תוצאות לא תקינות של בדיקות דם, עדיין לא הלכתי.יש לי מינוס ענקי בבנק ושכר דירה לשלם ושכר לימוד לשלם ורופא שיניים ואני לא מצליחה ללכת לעבודה כדי לקבל שכר ולכסות את המינוס.במהלך החודש האחרון הייתי 3 לילות בלבד בבית שלי וניצלתי אותם רק כדי להשלים שעות שינה. לא היו בהם שום זמן איכות לעצמי או עם הבן זוג שלי. (אני אוסיף ואומר שכל רגע בבית היה מלווה ברגשות מצפון).בחודש האחרון איבדתי כל זכות להישבר (כי אסור ליד אמא) או זכות להיות נאהבת. ואם רגע נזיז הצידה את כל הדברים "השטחיים" שכתבתי אז הכי הכי קשה זה החלק הנפשי.אמא שלי נמצאת במצב קשה עם מחלה הכי נוראית שיכולה להיות וזה מצב שקשה לי בפני עצמו לראות אותה כואבת, בוכה, לא שולטת על הצרכים שלה, מסוממת מתרופות, ממלמלת צחוק ובכי והרבה צעקות.כל הטיפול שכולל החלפת חיתולים, לקלח אותה, לנקות לה את האיברים המוצנעים - זה חלק שלקח לי הרבה זמן להתרגל אליו נפשית - והתרגלתי.הרבה רגעי משבר ואיבוד תקווה חוויתי לבד לבד בחדר כשהיא ישנה וכולם הלכו אל הבתים שלהם.אני כל הזמן במרתון לארגן את היום שלמחרת מי אולי יכול להגיע להחליף אותי.זה שאני מחליפה אותו ב"משמרת" הולך הביתה ואני נשארת לבד עם הכאב הגדול ועם המון אחריות.אף אחד מהמשפחה\חברים לא באמת מעוניין להיות פה ולא תמיד מוכן גם.גם פעמים שהחליפו אותי ללימודים למשל (מדובר ב3 שעות) אז זה היה כרוך בעשרות טלפונים של "איפה את, תחזרי כבר".בן הזוג שלי משתדל להיות פה בשבילי אבל הוא מתמקד בלעבוד ולעשות כסף כדי לשלם על החשבונות בזמן שאני לא בבית והוא לא ממש יודע בכלל איך להתמודד עם הדיכאון שלי והכאב שלי.לפעמים אמא מדברת אליי לא יפה, אני יודעת שזה בגלל השפעת המורפיום אבל זה צובט בלב כי היא הבן אדם היחיד שנמצא בחדר אבל גם איתה אני לא יכולה לדבר.האינטראקציה היחידה שלי איתה כרוכה בסיעוד.לפעמים אני צריכה שסתם מישהו ישב איתי כאן בחדר רק כדי להיות שם, קצת לדבר אולי.היו רגעים שבהיתי בתקרה וחשבתי שאני הולכת לאבד את השפיות שלי. הייתי בטוחה שאיבדתי את כושר השיפוט שלי ואני לא מצליחה להתפקס.אני זקוקה לחיבוק, לתמיכה. אין לילה שאני לא בוכה עם עצמי ואפילו לזה אין לי זמן כי אמא קוראת לי ואני צריכה להפסיק לבכות כדי שהיא לא תראה.האור בקצה המנהרה היתה המטפלת שרצינו להעסיק, שקיוויתי שלפחות תתן לי את הזמן לעשות את הדברים הקטנים כמו ללכת לבנק, ללכת לקחת דואר שלא אספתי חודש כבר, ללכת לרופאה. אבל גם רעיון ה"מטפלת" אבד כי אמא שלי לא רוצה אנשים זרים וביחד עם רעיון המטפלת אבדו גם האנרגיות והתקווה שיכול להיות יותר טוב.בלילות האחרונים אני כבר לא מסוגלת פיזית לעזור לה כי אני סובלת מכאבי גב שהתחילו פתאום (היא שוקלת 135 קילו) ואז הכל כבר נהיה קשה יותר ומסורבל יותר ולוקח הרבה יותר זמן.אני אוהבת את אמא שלי ברמות שלא ניתנות לתיאור.אני דואגת לה וחשוב לי שיהיה לה טוב בכל רגע נתון.כל דבר שאני עושה, עשיתי ואעשה זה מכל הלב ואין לי שום צורך ב"כל הכבוד" או משהו כזה.יש לי אח אחד בן 13 שאיתו אני לא יכולה לדבר על דברים כאלה, יש לי את בן הזוג שלי שהוא די חסר אונים בסיטואציה הזו, אבא שלי לא בתמונה, יש לי את אבא של אחי שהוא מנסה לעזור אבל בעיקר דואג לאחי.איך אני ממשיכה לסחוב את כל זה?אני פוחדת שאני פשוט יפול יום אחד נפשית ופיזית (אגב כבר נפלתי מחולשה ליד אמא שבוע שעבר).אני כבר לא מסוגלת לעמוד בזה... אני צריכה עזרה נפשית... אני צריכה שמישהו יעזור לי להתמודד עם זה!אין לי כוחות...
ההתמודדות שלך נפרשת על פנים רבות כתוצאה ממשבר משמעותי אותו את חווה כתוצאה ממחלת אימך.זעקתך מורגשת ובכל משפט ניתן לחוש את הכאב ועוצמת הבדידות.אנחנו,באגודה למלחמה בסרטן מקיימים קבוצות תמיכה לבני משפחה המתמודדים עם מחלת יקירם,במרכזי התמיכה "חזקים ביחד"במידה ותרצי לדבר, אורית :03-5721614
אני אפילו לא יכולה לחשוב על המילים שיצליחו לתאר לך את ההזדהות שלי עם
מילותייך וכאבך .
אמא שלי חולה כבר קרוב לשנה היא אומנם לא סיעודית ולמרות זאת אני לצידה
24/7 אני בת 26 לא עובדת או לומדת זוגיות בכלל כבר לא קיים בלקסיקון ואני
באמת מבינה לליבך ואת כאבך
אני לא רוצה להוסיף לכאב שלך אבל הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך בלב שלם
זה להאמין באבא שבשמיים ותיראי שיש ניסים בעולם .
אני ישמח להיות לך לאוזן קשבת
מייל : haniet_a@walla.com
יש קופות כמו מכבי אשר מאשרות החזר הוצאות נסיעה לטיפולים וכוללות גם בדיקות.בד"כ החזרי נסיעות הם על טיפולים בלבד-כימותרפיה או הקרנות.
האם ניתן לפטר אותי מעבודתי (במסגרת קיצוצים)?אישתי חלתה לפני יותר מחצי שנה במחלת סרטן חשוכת מרפא ואני עושה כל שביכולתי שלא להעדר מהעבודה (בעיקר בשביל השפיות). במקום בו אני עובד הולכים להיות קיצוצים ורציתי לדעת האם ביכולתם לפטר אותי בסיטואציה זו והאם יש לי מה לעשות בנדון מבחינת החוק / הזכויותאודה להתייחסותךבתודה מראששחר
אני ילדה בת 26 שכבר תשעה חודשים לא חייה אלה שורדת ...
אני לא מצליחה לעכל שדווקא אמא שלי חולה , שהחייה הזאת שעד ליפני תשעה חודשים הכרתי רק במים או צלחות של אנשים הפכה למחלה והפכה לי את החיים אני לא מסוגלת לראות את אמא שלי סובלת יום ולילה מכאבים פיזים ונפשיים אני פשוט נשברת ומתרסקת ולא נשאר לי כוח לשחק אותה חזקה אין לי כוח יותר פשוט אין !
או במייל או בטלפון.
אני מבינה מה את עוברת אבל יש לי המון כוחות וכלים לתת לך כי לנו זה נודע לפני חודש אבל אני מאוד אופטימית למרות כל מה שאחרים אומרים!! ונכון גם אני בוכה וכואב לי מותר לבכות! כי בכי מראה כאב וגם אתמול הלכתי לשירותים ובכיתי כי הרגשתי את הכאב הזה של למה לאמא אבל לא צריך לשאול למה! אלא להחלים מזה ולהאמין שכך יהיה
אני מורן ולאמא יש סרטן קיבה..אשמח לדבר איתך ועם עוד בנות צעירות בגילנו שיש לאמא שלהן את המחלה. :)
רק אופטימיותת
ראשית כל תודה רבה על התגובה מחמם את הלב..
באותו לילה שכתבתי כאן היה לי לילה קשה עם אמא אז קצת נשברתי ..
אני רק בעקבות המחלה של אמא הבנתי כמה כוח יש לי ולמרות זאת
גם אני לפעמים נשברת וזה בסדר
אני ישמח לקשקש קצת
פייס : חנית אלפנדרי
שיהיה שבוע טוב ומבורך ומלא בבשורות טובות
אני בת 28 בת לאמא חולת סרטן כבר מספר שנים לא יכולתי שלא להזדהות עם מה שכתבת ליבי איתך אני יודעת כמה שקשה במיוחד שמדובר באמא אני מוצאת את עצמי כותבת לך ב01:00 בלילה כי אני לא מצליחה להרדם מרוב בכי :( לצערי היום התבשרנו אני ומשפחתי שתמו כל הטיפולים עבור אימי ומכאן שעון הזמן הוא לא לטובתנו :(
התחושה היא קשה..במיוחד החוסר אונים אין לי מילה אחת שתוכל לנחם כי אני לא יודעת מה להגיד לעצמי בטח לא לאחרים .
אני חושבת להתשתתף במפגשים במידה וקימים שהאגודה מציעה לבני משפחה על מנת לפרוק קצת עוול יש לי משפחה נהדרת וחברים תומכים אך לצערי אני לא משתפת את כולם בתחושותי מאחר ואנשים פשוט לא יצליחו להבין לפחות אלה שלא נמצאים בסיטואציה
אם את זקוקה לאוזן קשבת אני פה
תוכלי ליצור איתי קשר
ראשית כל מה שלום אמך ?
איך היא מרגישה ?
תודה רבה על תגובתך אני במקרה ניכנסתי לפה עכשיו מאותו יום שכתבתי לא ניכנסתי לאתר זה היה לילה קצת קשה וקצת התפרקתי כי גם אני לא ממש מדברת עם הסובבים אותי על העניין...
אני רק בעקבות המחלה של אמא הבנתי עד כמה שאני באמת חזקה למרות שלפעמים זה רק חיצונית...
וכן הייתי שמחה לקשקש קצת
שלום אורית
חברי ואני מעוניינים לתת תמיכה לחולים סופניים.
אשמח אם תוכלי לתת לי מידע בנושא.
תודה והמשך ערב נעים
ירון
שלום, בעקבות טיפול כימותרפי ראשון אחת התגובות היתה כאב גרון ובעיקר לשון שורפת מאד! האם יש פתרון כלשהו (מלבד תרסיס החרובים) ? תודה רבה מראש למי שיסייע.
שלום,
אני בהתלבטות עד כמה לשתף את בני בן ה 4 בנוגע למחלה ולתופעות הלוואי של הטיפולים...
אודה לכם על תשובתכם.