תנאי השימוש בפורום:התכנים המצויים בפורום, נועדו לספק מידע בלבד ואינם בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה בכל תחום. כל המסתמך על המידע הניתן בפורומים השונים, עושה זאת על אחריותו בלבד.נא לעיין בתנאי השימוש בפורומים.
שלום
אני מבינה שיש 3 תרופות בקבוצת התרופות הזאת. לפי מה מחליט האונקולוג איזו תרופה לתת? מה ההבדל ביניהן? האם לטרוזול היא ברירת המחדל? ( רוב הנשים שאני מכירה מקבלות לטרוזול). תודה רבה
שלום רב
אובחנתי עם נגעים סרטניים בעצמות. בפט האחרון שעשיתי יש התקדמות בעצמות. מוגבל לאגן הירכיים. אני חשה בכאבים אבל מינוריים. לא מפריעים לחיי השגרה שלי. אין צורך בתרופות לשיכוך כאבים. המחלה איטית מאוד. אני בת 52. אובחנו נגעים בעצמות לפני כחמש שנים. בעקבות ההתקדמות במחלה העבירה אותי האונקולוגית מטמוקסיפן ללטרוזול. לקחתי את התרופה במשך 3 חודשים והתייאשתי ממנה. היא גרמה לי לנפיחות בבטן, השמנה, דיכאון ועצבנות, באופן שמפריע לי לחיי היומיום. סבלתי מאוד גם מהטמוקסיפן (השמנה ועייפות), אבל איכשהו הצלחתי להתמיד בו. אילו אופציות טיפוליות יש לי חוץ ממעכבי ארומטאז? אולי טיפול מקומי בגרורות, אם יתפתחו ויפריעו לי? אני לא מוכנה להמשיך בטיפול התרופתי. הוא מפריע לי יותר מהמחלה עצמה, נכון לעכשיו. לא יודעת מה יהיה בעתיד. איך את מציעה לי להתקדם מכאן? האם יש אלטרנטיבה טיפולית או אולי עדיף פשוט להמשיך רק עם הזומרה שאני מקבלת אחת לחודשיים?
סליחה על האורך. תודה רבה ושבת שלום.
אני מטופלת בלטרוזול כשלושה חודשים. בשבועיים האחרונים הבטן שלי מאוד נפוחה. עיינתי בעלון התרופה וראיתי שאחד המרכיבים הוא לקטוז. אני רגישה ללקטוז ולא שותה חלב רגיל אלא רק חלב סויה בגלל הרגישות הזאת.
האם יכול להיות שזאת הסיבה לבטן הנפוחה, ומה ניתן לעשות?
תודה רבה
יעלה
אני חולה בסרטן שד גרורתי לעצמות. המצב יציב. מטופלת בלטרזול.
האם הבדיקה הזאת יכולה לתרום במצבי? איזה מידע היא יכולה לתת לי, אם בכלל?
אני יודעת שהבדיקה היא במימון עצמי
אני מקבלת זומרה לטיפול בגרורות בעצמות פעם בחודש. קראתי שההמלצה כיום בארצות הברית היא שאחרי מתן רצוף של פעם בחודש במשך שנה לעבור לפעם בשלושה חודשים.
האם זאת ההמלצה גם בישראל?
תודה רבה ושנה טובה
אמי בשנות הארבעים המאוחרות לחייה קיבלה במשך כשנתיים טמוקסיפן לטיפול בסרטן שד שהתפשט לעצמות. אינה סובלת מכאבים ונראית טוב.
במשך התקופה שנטלה את הטמוקסיפן מאוד סבלה ממנו, בעיקר מעייפות וכן מהשמנה ניכרת, שמאוד מפריעה לה. לפני כחצי שנה הייתה בביקורת אונקולוגית, והרופאה המטפלת שלחה אותה לבדיקת פט שבה נמצא שהמחלה בעצמות מתקדמת, ולכן העבירה אותה ללטרוזול. כאמור אינה סובלת מכאבים כלשהם ובבריאות טובה. אמי מסרבת סירוב מוחלט אפילו לנסות את הכדור החדש. היא חוששת מהשמנה נוספת ומהעייפות שהתלוותה לטיפול בטמוקסיפן.
ברור מהתקדמות המחלה שלה שהתהליך מאוד אטי. אמרתי לה שאם היא הייתה סובלת מסרטן אלים לא הייתי מנסה להשפיע עליה, אבל דווקא בגלל שהסרטן שלה אטי היא עלולה לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים שלה בעתיד בלי למות מהמחלה, לפחות לא מיד. האם יש היגיון בטענתי? סליחה על האורך. אשמח לתגובה תודה רבה מראש ענבל
שלום רבאני יודעת שהפורום לא נועד לבעיה מהסוג שאני מעלה, ובכל זאת...אשמח גם לתגובות ממשתתפות הפורום
אני כבת 50. חיה בזוגיות ללא ילדים.
לפני כשלוש שנים חליתי בסרטן השד והיום אני מרגישה מצוין למרות שכבר אובחנו גרורות בעצמות. אין לי כאבים ומהלך המחלה מאוד אטי כך שלדברי הרופאים מצפות לי עוד שנים ארוכות וטובות (לפחות ברמה הפיזית).
תמיד כשאני מגיעה לביקורות, הרופאה מציינת בסיפוק שאני בת מזל שהמחלה מתקדמת לאט כל כך לעומת נשים אחרות שהמחלה מתקדמת במהירות גם לאיברים הפנימיים.
הייתי אמורה לשמוח על הדברים שהיא אומרת לי, אבל אני תמיד מתכווצת בכיסא ומרגישה רגשות אשם נוראים שאני חיה בעוד נשים אחרות סובלות ומתות. אני הרבה פעמים מרגישה שלי מגיע למות. אחרי הכול אין לי ילדים שזקוקים לי.
גם לפני הסרטן הרגשתי חוסר משמעות בחיים אבל עכשיו חוסר המשמעות רק הולך וגובר, ולעתים קרובות אני חושבת להפסיק את הטיפולים שאני מקבלת (טמוקסיפן וזומרה) כדי לזרז את התהליכים. הייתי אמורה לשמוח על כך שקיבלתי את החיים במתנה, אבל אני מרגישה אומללה.
האם רגשות כאלה מוכרים בקרב שורדי סרטן?