אמי בת 74, אובחנה עם MDS לפני חודשיים, סובלת מאנמיה קשה כבר מספר שנים.
בבדיקת מח עצם לפני חודשיים:
שיורה אדומה: שינויים דיסארריטרופואיטיים
שורה לבנה: ריבוי קל של פרומילאו ובלסטים, יתר הבשלה דיספלסטית
מגאקריוציטים: לרב קטנים ללא סגמנטציה
בבדיקה עכשיו:
שיורה אדומה: שינויים דיסארריטרופואיטיים ומגלובלטסיק
שירה לבנה: עשירה מאד בערך 15% הבשלה בלסטית והבשלה דיספלסטית
מגאקריוציטים: רבים לרב קטנים ובשלים.
היא מקבלת עירוי דם אחת לשבועיים, ההמוגלובין אחת לשבועיים מגיע ל7.
נאמר לנו שהמצב לא טוב, שזו לא לוקימיה, עדיין, אבל צריך להתחיל טיפול בוידאזה.
אמרו שזה סיכון גבוה ללוקימיה.
מה זה אומר? היא גם ככה מאד חלשה ומתניידת בקושי עם הליכון, האם יש טעם לקבל טיפול בוידאזה שעלול לגרום לה להרגיש רע יותר?
המחלה יכולה לא להתפתח ללוקימיה בזכות הוידאזה?
אם לא תקבל וידאזה - מה יקרה, היא תצטרך עירויים תכופים יותר?
היא חשופה במיוחד לזיהומים בגלל השורה הלבנה?
מה התהליך הצפוי? מה תוחלת החיים?
תודה רבה!