שלום לך
בעלי חולה מילומה נפוצה מה 3.5 שנים עבר טיפול ראשון ב VELCADE והשתלה עצמית .
באפריל שעבר התחיל קו שני של טיפול במחקר ע"י לנילינודומיד + MLN(?) +דקסאמטאזון .
הרופאה אמרה שהוא יקבל את התרופה הזאת לתקופה ממושכת .לכמה ממושכת ?
הירידה בכמות המחלה ירדה (קורס ראשון הירידה היתה 50%), אבל הוא עדיין מגיב לטיפול .
אם חס וחלילה הוא יפסיק להגיב הרופאה טוענת שאין דרך אחרת חוץ מהשתלה מתורם.
הוא בקושי עבר השתלה עצמית , האם הוא ישרוד השתלה מתורם
והאם אכן אין שום דרך אחרת ?
למה מבצעים. בדיקות ציטוגנטיות לפני תחילת טיפול קו שני
האם המטרה לפרוגנוזה או לקביעת טיפול מתאים
נא להסביר
תודה
האם יכולה ההפוגה השנייה להיות ארוכה יותר מההפוגה הראשונה במילומה ?
בעלי בן 53 חלה לפני 3 שנים במילומה נפוצה וטופל ברמבם ע"י תרופות VELCADE
בשילוב דקסאמתזון
לאחרי 5 או 6 קורסים הוא עבר השתלה עצמית
חודשיים לאחרי ההשתלה זוהה בדם חלבון של המחלה בכמות קטנה מאוד , והיה יציב למשך שנה וחצי .
אחר כך התחיל לעלות עד שהרופאה החליטה שהוא צריך טיפול .
כיום הוא מקבל את הקורס הרביעי של לנילדומיד בשילוב עם סטריואידים ותרופה נוספת של מחקר שהוא משתתף בו . מחקר עולמי שמרכזו בשוויץ
שאלתי היא :
כמה זמן מותר לו לקחת את התרופות האלה - הרופאה שלו אומרת שהוא יקבל אותן לתקופה ממושכת אפילו עד לעלייה הבאה .
התרופות גורמות לנטרופניה לעייפות ולכאבי קיבה .
מה דעתך ? ומה ניתן לעשות כדי לפתור את בעיית הנותרופניה חוץ מזריקות נויופוגין הגורמות כאבים בעצמות ?
תודה רבה