פורום ממאירויות המטולוגיות

אם המצב הרפואי הכללי מאפשר זאת אין מניעה

עברתי על הבדיקות של האישה שעליה שאלת, ואנסה להסביר בפשטות: ספירת הדם שלה כמעט תקינה. ההמוגלובין והטסיות תקינים, ורק סוג אחד של תאי דם לבנים, הלימפוציטים, מעט גבוה. באולטרסאונד הטחול והכבד בגודל תקין ואין בלוטות מוגדלות. גם בדיקות הדם האחרות (ldh, הפטוגלובין, קומבס) תקינות, כלומר אין סימן לפירוק של תאי דם. כל אלה נתונים מרגיעים. בדיקת ה‑flow היא בדיקה שמזהה את ה"תעודת זהות" של התאים. היא מראה שחלק מהלימפוציטים שלה הם ככל הנראה "משפחה אחת", כלומר תאים זהים שמקורם בתא אחד. לזה קוראים "שבט" או "קלון". לומדים זאת מכך שכמעט כל התאים נושאים סימן מסוג אחד (קאפה) וכמעט אף אחד לא נושא את הסוג השני (למדא). במצב רגיל יש תערובת של שניהם. עם זאת, כמות התאים האלה נמוכה. כדי לקרוא למצב cll צריך לפחות 5,000 תאים כאלה, ואצלה לפי החישוב יש בערך 2,000. מצב כזה נקרא mbl. זה מצב מקדים, שכיח למדי בגיל המבוגר, ולא נחשב מחלה. הוא לא דורש טיפול אלא רק מעקב. רק אצל חלק קטן מהאנשים, כ‑1% עד 2% בשנה, הוא מתקדם ל‑cll שדורש טיפול. יש נקודה אחת שכדאי לברר, והיא קשורה לסימן שנקרא cd200. מהו cd200? זהו חלבון שנמצא על פני השטח של תאים מסוימים, מעין "תווית" שהמעבדה יכולה לצבוע ולזהות. כל סוג של לימפוציטים נושא צירוף אופייני של תוויות כאלה, וכך מבדילים בין מצבים שנראים דומים. ב‑cll וב‑mbl התווית הזו כמעט תמיד קיימת בבירור על התאים. אצלה היא יצאה שלילית לגמרי, אף ששאר הסימנים מתאימים ל‑cll/mbl. ייתכן שזו בעיה טכנית בבדיקה, וזה קורה. אבל לעיתים היעדר התווית מרמז על סוג אחר של לימפוציטים, ולכן חשוב לברר את זה אולי לחזור על הבדיקה אין לכך שום דחיפות. לסיכום: התמונה הכללית מרגיעה. אין אנמיה, אין בלוטות, הטחול תקין וכמות התאים נמוכה. סביר שמדובר במצב שדורש מעקב בלבד, אחת לכמה חודשים

למרות שיש מחקרים לגבי שימש בדיקור במחלות אין מידע ספציפי לגבי pv איני חושבת שיכול להזיק יתכן מעט דמם באיזור הדיקור כי רוב חולי ה-pv מקבלים אספירין אבל לא נראה לי משמעותי. תזונה נכונה פעילות גופנית ושינה בריאה תורמים לבריאות בכל מצב ובכל מחלה

אין אינטראקציה משמעותית מוכרת בין מגנזיום גליצינאט או פרוביוטיקה לבין nilotinib (tasigna) או asciminib (scemblix), ולכן ניתן להשתמש בשני התוספים, עם כמה הסתייגויות. מגנזיום גליצינאט: עם tasigna הייתי ממליצה, מתוך זהירות, על הפרדה של לפחות שעתיים בין המגנזיום לטסיגנה. בגלל שינוי החומציות בקיבה. לגבי הפרוביוטיקה אין בעיה במידה שספירת הדם הלבנה אינה נמוכה

אין לי מספיק נתונים לענות לשאלה זו תתיעצי עם הרופאים שטיפלו בך ב-cart

אין כיום המלצה מבוססת ראיות אחידה על מתי (ואם) יש להפסיק את הטיפול לאחר הגעה לתגובה מלאה. במאמר המרכזי בכתב העת jco שהוא אחד העיתונים החשובים, צוין במפורש שאין נתונים המראים אם התוצאה הטובה ביותר מושגת בטיפול עד להתקדמות המחלה, לעומת הפסקת הטיפול לאחר מספר קבוע של מחזורים. בפועל, ברוב הפרוטוקולים והמרשם הרשמי, אפקוריטמאב ניתן "עד להתקדמות המחלה או רעילות בלתי מקובלת" ולכן אם אין לך תופעות לוואי משמעותיות, ההמלצה היא להמשיך בטיפול אחת לחודש

אני מצטערת שאיני יכולה להשיב לשאלותיך אבל אני לא מטפלת במחלה שממנה אתה סובל כדאי אולי לפנות לעוד דיעה בנושא מחלת העור שלך.

אין לי נסיום במתן מזנה במינונים כל כך נמוכים של אנדוקסן תתיעץ עם הנפרולוג

איני יודעת על כדורים אבל את נוזל העירוי אפשר לתת דרך הפה. לא נותנים את זה במינונים נמוכים של אנדוקסן כמו שאתה מיועד לקבל. אם תינתן כמות גדולה בוריד יהיה לזה מקום

כפי שאמרתי איני יכולה לתת חוות דעת מקצועית במחלה שאיני מטפלת בה

קודם כול חשוב לי להבהיר: אני המטולוגית, לא רופאת עור. איני מטפלת במחלה שלך ואין לי ניסיון בה. אני עונה רק מהזווית שאני כן מכירה שימוש בציטוקסן במחלות דם. את ההחלטות עצמן צריך לקבל מול רופא העור והנפרולוג שלך. המינון שקיבלת אינו גבוה. 50–100 מ"ג ליום הוא מינון נמוך-בינוני. אצלנו בהמטולוגיה נותנים מינונים גבוהים בהרבה. מה שקובע את הסיכון הוא לא המינון היומי אלא כמה סך הכול צברת לאורך הזמן. בחמשת השבועות שלך זה יוצא בערך 2.8 גרם שזה מעט מאוד. חצי שנה רצופה היית מגיע לכ-18 גרם, וכנראה בגלל זה רופא העור מגביל מראש לחצי שנה. לגבי התפתחות גידול ממאיר: הסיכון העיקרי הוא בשלפוחית השתן, והוא עולה בעיקר אצל מי שצבר כמויות גדולות מאוד לאורך שנים, ובעיקר אצל מי שסבל בעבר מדימום ודלקת בשלפוחית. בכמות שאתה קיבלת הסיכון נמוך מאוד. רוב האנשים שמקבלים את התרופה אכן לא מפתחים בעיות ארוכות טווח אבל זה עדיין סיכון סטטיסטי, והדבר המרכזי שמשפיע עליו הוא הכמות המצטברת. לגבי הדם בשתן, אני מבינה את שני הצדדים. עבור רופא העור זה סימן אזהרה לגיטימי, כי לפעמים זה מקדים דימום בשלפוחית. הנפרולוג צודק שזה יכול להגיע ממקור אחר לגמרי. שווה להגיע לפגישה עם תשובות לשאלות האלה: האם נשלל זיהום בשתן? האם הדם בשתן נמשך גם אחרי שהפסקת את התרופה? אם כן זה טיעון חזק שהיא לא הגורם. הייתי מבקשת מהנפרולוג לכתוב את חוות דעתו בכתב. זה מאפשר לרופא העור להישען על עמדה מקצועית ולא על סיכום שיחה. אם יוחלט לחדש את הטיפול, שווה לשאול על: נטילה בבוקר, שתייה מרובה והשתנה תכופה (כדי לא להשאיר את התרופה במגע עם השלפוחית בלילה) לקחת יום כן יום לא ולא כל יום, נטילת תרופה המגנה על השלפוחית (mesna), מעקב דם ושתן קבוע, וגם שנים אחרי סיום הטיפול.

זה בסדר לא קשור למחלה או לטיפול

הידראה יכולה לגרום ליובש בעור וקשקשת

ניתן לקחת סידן זה לא קשור להסתיידות העורקים

אין צורך בהפרדה

צר לי איני יכולה לטפל במקרים דחופים בפורום זה אנא פני לרופא המטפל שיש לו יותר נתונים עכשוויים

אולי אי הבנה המדובר בבדיקה שגרתית של גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה

בסוג הלימפומה שלך אכן יכולה להיות מעורבות של מערכת העיכול ולכן הרופאה של ביקשה את הבדיקה. העובדה שהקולונוסקופיה הייתה תקינה לפני 3 שנים למעט פוליפים, אינה שוללת אפשרות למעורבות הלימפומה עכשיו שקרוב לוודאי לא סבלת ממנה אז. בהצלחה מאוד התקדמנו בטיפול בסוג זה של לימפומה ויש מענה מצוין למחלה

יש קריטריונים מתי צריך להתחיל טיפול בתלות בגיל החולה מחלות הרקע ומידת הסיכון שלו לפתח קריש דם

באנמיה של חסר ברזל יש עליה בטסיות הדם. יתכן שגם במחלות מילופרוליפרטיביות יש לחסר בברזל איזשהו תפקיד בהעלאת מספר הטסיות. יחד עם זה מתן ברזל אינו מומלץ במחלות מילופרוליפרטביות בעיקר בפוליציטמיה ורה כי אז ההמטוקריט עולה וצריך עוד הקזות שמורידות עוד את הברזל וחוזר חלילה. לפעמים שהחולה מאוד סובל מהחולשה של חסר ברזל אין ברירה אלא לתת טיפול שיוריד רת הבפירות למשל הידרוקסיאוראה או אינטרפרון.